נשים כנות שמעזות להישיר מבט. 
נשים סוערות מחפשות נתיב לקולות מושתקים.
נשים שיודעות שיש שפה אחרת לחיים ורוצות להיזכר בה ולדבר אותה.

אחרי שנים רבות שבהן הנחיתי מעגלי ריפוי באין ספור מקומות ברחבי הארץ והעולם, באה הקורונה ואיתה ההבנה שמעגל הוא צורת קיום והתנהלות, וששפת הלב היא צורת תקשורת, שאפשר (וצריך) לקיים בכל מקום, בטח שגם בזום.

וכך, במהלך השנתיים האחרונות נהגנו להתכנס בזום אחת לחודש, למעגל של דיבור בשפת הלב. ומדי חודש מתרחש הפלא, שמאפשר לעשרות רבות של נשים דוברות עברית להימצא יחד כאן ועכשיו בכל רחבי העולם.

כשפרצה המלחמה התכנסתי בתוך אבל פרטי, ולאט לאט מתחברים בחזרה חלקים בתוכי וקוראים לי לשוב ולקיים מעגלים. קיימנו מאז המלחמה מעגל אחד המוני בזום (זה השני), ועוד כמה מעגלים בהתנדבות כתמיכה למפונות מהצפון ומהדרום.

מעגל הוא מרחב המחייה הטבעי של שפת הלב. שם היא מתקיימת, נושמת, לפעמים שועטת ובועטת, ותמיד תמיד פשוטה, עמוקה ומזככת.

את מוזמנת לבוא ולדבר את שפת הלב יחד עם עוד נשים שמבקשות להיזכר בה. את מוזמנת למרחב בטוח שבו את יכולה להישען ולהרגיש חופשייה. להרגיש אהובה בדיוק כמו שאת.